כאשר בני זוג נשואים ואחד מהם הולך לעולמו, רכושו יחולק על פי צוואה שערך או על פי "חוק הירושה" במסגרת הקובעת את סדר הנהנים מהעיזבון לאחר הגשת צו ירושה לבית המשפט. על פי החוק האלמן או האלמנה יזכו למחצית הרכוש, והמחצית השנייה תחולק בין הילדים. עם זאת, כדי למנוע פינוי של הורה שורד (האלמן או אלמנה), על ידי הילדים כדי לממש את חלקם, נוסף מנגנון המכונה צוואה הדדית.
צוואה זו היא מסמך המסכם החלטה של שני בני זוג בדבר חלוקת רכושם אם אחד מהם הולך לעולמו. ההוראות בצוואה של בן זוג אחד מסתמכות על ההוראות בצוואה של בן זוג אחר. כך, שאם האב הלך לעולמו קודם לכן, אשתו תזכה ברכוש, ואם האם הלכה לעולמה ראשונה, בעלה יזכה ברכוש. בדרך כלל נקבע גם סדר חלוקת הרכוש כאשר שני בני הזוג ילכו לעולמם.
התיקון בחוק הירושה בנושא צוואה הדדית
עיגון הכלי החדש של צוואה הדדית בחוק הוא חדש יחסית, ונוסף לחוק הירושה בתיקון בשנת 2005, כתיקון מס' 12. במסגרת תיקון זה נקבע: "בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר". מצוין גם באותו סעיף (8א') כי צוואה זו יכולה להיות מנוסחת בשני מסמכים או במסמך אחד משותף.
מה ההבדל בין צוואה הדדית לצוואה רגילה?
בצוואה רגילה ההוראות הכתובות בצוואה אחת אינן תלויות בהוראות הכתובות בצוואה אחרת. למשל, האם יכולה להחליט שאם היא הולכת לעולמה ראשונה חלקה ברכוש יועבר לילדיה ולא לבעלה, בעוד בן הזוג יכול להשאיר את חלקו ברכוש לאשתו או לילד אחר. כאשר מנסחים צוואה הדדית משותפת. ההוראות הכתובות במסמך מסתמכות על רצונם של שני בני הזוג, בעוד שניהם בחיים.
חשוב לדעת, עם זאת, כי גם במקרה של צוואה הדדית ההוראות אינן חייבות להיות זהות לחלוטין (סימטריות). למשל, בני הזוג יכולים להחליט כי אם אחד מהם נפטר, בן הזוג השני זוכה בדירת המגורים והרכב מועבר לילד אחד. אך, אם בן זוגו נפטר ראשון, הוא יזכה גם ברכב וגם בדירת המגורים.
חלוקה שנייה ושלישית
בניסוח צוואה הדדית ניתן גם להגדיר חלוקה שנייה ושלישית. למשל, כאשר אחד מבני הזוג הנפטר הוא זוכה בדירת המגורים, בפטירתו היא עוברת לילד מסוים, ובפטירת הילד היא תעבור לנכד מסוים. כך, נוצרות שלוש חלוקות שהוגדרו מראש. חשוב לציין שבמקרה של חלוקה שנייה, לרוב יידרש רישום הערת אזהרה על הנכס שתמנע את מכירתו על ידי האלמן או האלמנה.
צוואה משותפת מול צוואה הדדית
צוואה הדדית שונה מהנוהג הישן יותר של צוואה משותפת, במסגרתה שני בני הזוג היו מנסחים מסמך אחד ומסכימים לגבי תוכנה. בצוואה זו אין הסתמכות של הוראות צד אחד על הצד השני, ובן הזוג השורד יוכל לעשות בחלקו בעיזבון ככל העולה ברצונו, לרבות מכירה של הנכסים.
